מידע כללי |
|
|
| הסטוריה של הטחינה |
|
טחינת גרעינים לקמח היא מלאכה שנעשתה על ידי בני האדם כבר בימי קדם.
הכלים הראשונים להפיכת גרעינים לקמח היו כלי כתישה ואבני ריחיים אשר שחקו את
הגרעינים על ידי תנועה סיבובית של האבן העליונה על התחתונה או בתנועה קווית
קדימה ואחורה.
בתחילה היו אבני הריחיים כלי עבודה ביתי. תפוקתן היתה זעומה והפעלתן דרשה מאמץ
גופני רב. עם הזמן למדה האנושות לנצל כוחות מן הטבע להפעלת אבני הריחיים. במדינות
מישוריות נבנו טחנות רוח רבות, ובמדינות שנתברכו בזרימת נחלים רבים, הוקמו רוב
הטחנות ליד מפעלי מים ובנחלים. בארץ ישראל, היו קיימות בתקופת הבית השני מספר
טחנות שהופעלו על ידי כוחם של מים זורמים.
הטחנה הידועה ביותר היא הטחנה שבנו הרומאים בנחל תנינים. היו בה עשרות זוגות
של אבני ריחיים אשר הפיקו קמח לתושבי קיסריה ויתר המושבות הרומאיות.
על מנת להפריד בין הקמחים לסובין הגס, השתמשו בעבר הרחוק בבדי סינון עשויים
צמר או פשתן, כשמלאכת הסינון נעשתה ביד. מאוחר יותר, הוכנס לשימוש שק סינון
שהונע בצורה מכנית. מאות בשנים לא חל כל שינוי משמעותי בצורת טחינה זו.
התקדמות רצינית התאפשרה הודות להמצאת טחנת הקיטור. בשנת 1785 נבנתה בלונדון
טחנת קמח ראשונה עם שני מנועי קיטור בעלי כוח 50 סוס כל אחד. מנועים אלה הפעילו
מספר רב של אבני ריחיים ותפוקת הטחנה כולה הגיעה עד לסדר גודל של כ- 50 טון
קמח ביממה. אולם, הקמח שהופק מאבני הריחיים לא התקבל לבן מכיוון שהטחינה בין האבנים
הושגה הודות לשחיקה של הגרגר כולו.
בשנת 1870 המציא בבודפשט שבהונגריה אדם בשם "גנץ" את גלילי הטחינה
העשויים פלדה ובנה את מכונת הגלילים הראשונה. מכונה זו אפשרה לטחון את הגרעין
על ידי חיכוך באורך זמן מינימלי ולראשונה - התקבל אחרי ניפוי קמח לבן ונקי
מקליפות סובין. מהנדס שוויצרי בשם "וגמן" המציא באותה תקופה מכונת
ניפוי צילינדרית. בתוך הנפה היו פלטות שהרימו את החומר המנופה מספר פעמים אל
הרשת. בנוסף הוחל אז בשימוש ברשת ברזל ובסך הכל, גדלה יעילות הניפוי פי כמה.
עם ההתפתחות, ניתן היה להכניס מכונת ניפוי צילינדרית לאחר כל גליל טחינה, להפריד
בין הקמח לסובין ולהחזיר לטחינה נוספת. הקמח שנתקבל על ידי טחינה בגלילים היה
עד מהרה ללהיט ובתוך 20 שנה, נאלצו כמעט כל הטחנות באירופה בהן עבדו כ- 20 אלף
זוגות אבני ריחיים, להצטייד במכונת גלילים ובנפות צילינדריות.
מאז ועד היום המשיך ענף טחנות הקמח להתפתח תוך יישום ושימוש בתהליכים טכניים
וטכנולוגיים מודרניים כשהמטרה היא השגת יכולת הפרדה טובה ככול שניתן בין פנים
גרעין החיטה - הקמח, לבין הקליפה - הסובין.
 |
|
להרשמה
